החלטה בתיק עמ"ת 12432-08-13

כנגד המשיבים, אב ובנו, הוגשו כתבי אישום נפרדים המייחסים להם עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש בצוותא, תקיפה סתם בצוותא, איומים, וזאת כנגד שתיים מבנות המשפחה, בנותיו של משיב 1, אחיות המשיב 2.

יחד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים.

כב' הש' א. אריאלי בבית משפט קמא שדנה תחילה בבקשה, קבעה ביום 01/08/13 כי מתקיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. על אף האמור, היא קבעה שאין מדובר בתיק בו אין לבחון כלל חלופת מעצר, והורתה על המשך הדיון במועד אחר, לצורך בחינת חלופת מעצר.

המשך הדיון התקיים ביום 608.13 בפני כב' הש' ש. סרחאן בבית משפט קמא ובין היתר נחקרו בפניו מס' מפקחים מוצעים וכן הוצעה חלופת מעצר בכפר דבוריה (מקום מגורי הבנות שהותקפו הינו בכפר עין מאהל).

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וכן, כפי שעולה מהפרוטוקול, לאחר שהמפקחים המוצעים הצהירו בפני בית משפט קמא שהם מודעים לתנאי השחרור בערובה ומסכימים להם והתחייבו להודיע למשטרה על כל הפרה ולחתום על ערבויות, הורה בית משפט על שחרור המשיבים לחלופת מעצר בבית בכפר דבוריה, בפיקוחם של ארבעה מפקחים.

בית משפט קמא גם אסר על המשיבים ליצור קשר עם המתלוננים וכן חייב חתימה על כתב התחייבות וערבות עצמית של המשיבים וכן של המפקחים הנ"ל על סך 25,000 ש"ח.

מכאן הערר שבפניי.

טוענת העוררת שאין מדובר בחלופה ראויה וכי בנסיבות המקרה דנן, לא ראוי היה לשחרר לחלופת מעצר כלל.

בכתב הערר היפנה ב"כ העוררת לפסיקת בית המשפט העליון הנוגעת לאלימות במשפחה, אולם עיון באותה פסיקה מלמד כי כל מקרה נבחן לגופו ואין בה כדי לשלול לחלוטין בדיקת אפשרות לחלופת מעצר בכל מקרה לגופו.

כמו כן, היפנה ב"כ העוררת לנסיבות המפורטות בכתב האישום ובראיות לכאורה שנקבעו, בין היתר הנוגעות לרצון של הבן, המשיב, להביא סכין על מנת לשחוט את אחת המתלוננת, וטען כי מדובר באירוע אלים עם התפרצויות זעם ללא כל סיבה מוצדקת בו איבדו שני המשיבים כל צלם אנוש.

אשר על כן, טען כי לא ראוי היה לשחרר לחלופת המעצר שהוצעה.

עוד הוסיף וטען כי בית משפט קמא לא אפשר חקירת המפקחים על ידי ב"כ העוררת, כי לא ברור כיצד יחיו המפקחים באותו בית שהושכר עם המשיבים, כאשר אחת המפקחות היא אישה והאם היא יכולה לשהות במחיצת המשיבים לבדה, בית משפט קמא גם לא הגדיר מה הם המקרים הדחופים שיאפשרו יציאה ומי הגורם המוסמך לאשר אותה.

עוד טען כי המרחק הגיאוגרפי בין דבוריה לבין עין מאהל קצר ואין מכשול בפני המשיבים להגיע לבית המתלוננות והיה צורך לבחון גם אפשרות איזוק אלקטרוני טרם השחרור.

כמו כן טען כי ראוי היה במקרה דנן לקבל תסקיר של שירות המבחן קודם לשחרור.

הוא היפנה גם לעברם הפלילי של שני המשיבים ופירט עבר פלילי לא מבוטל של כל אחד מהם.

הרשעתו האחרונה של האב המשיב הינה משנת 2010 וגיליון הרשעותיו כולל תקיפת שוטרים, תקיפת סתם, איומים, עבירות רכוש, מעשה מגונה בקטינה, חבלה שעבריין מזויין ועוד.

עברו הפלילי של הבן, כולל עבירה מ- 2010 בגין אלימות במשפחה, תקיפת סתם של קטין וגם בן זוג ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה  בר הפעלה.

כמו כן לחובתו הרשעות נוספות של תקיפה סתם, איומים, החזקת סכין, ניסיון למעשה סדום בקטין ועוד.

בתשובה לטענות אלה טען בא כוחם המלומד של המשיבים, עו"ד לידאוי, כי לחלופת המעצר הוצעו ארבעה מפקחים נורמטיביים שנבחנו על ידי בית משפט קמא אשר התרשם מהם ורק לאחר מכן הורה על שחרורם.